פרק הסיום

תהליך העבודה שלי בעבודה היה לראיין את בני המשפחה בהתאם לפרק שהיה צריך לעשות. אני נהנתי מלראיין את בני המשפחה וללמוד אליהם יותר. הדבר שהתחדש על משפחתי שיש לכולם סיפורים מאוד מעניינים. דבר אחד שלמדתי בתחום המחשבים הוא שיש דרך קלה לכתוב בלוג באינטרנט. מה שהיה חסר לי הוא שלא היה הרבה זמן לעשות את העבודה 

אילן יוחסין

חפץ שעובר במשפחה

סבתא שלי סיפרה לי שבטורקיה היו תמיד נותנים לאורחים משהו מותק לאכול בשביל זה היה להם חפץ מיוחד שהיו תולים עליו כפיות ובתוכו היו שמים כוס של מים אז שהביאו לאורחים משהו מתוק לאכול הם היו לוקחים כפית ואחרי שהם גמרו לאוכל הם שמו את הכפית במים והחזירו אותה למקום

החפץ   

הסיפור של סבתא רותי

סבתא רות קלו -

נולדתי באיראן בעיר טהרן ב5/5/1947 בשם סולטאן (בפרסית=שלטון) למשפחת שמשוני: אמא –מורוארי, אבא-עבדאללה 3 אחיות מוניר (שאח"כ בארץ קראו לה לאה), מאהין (רחל),כפאיית (יפה),תינוקת שמתה אחרי 3 ימים  ואח אחד- דאוד (שנקרא בארץ דוד. הוא טבע בים בתל אביב ב-1956 כשהיה בן 16).  אחריי נולדו זוג תאומים דאריוש (יעקב) וסירוש ( הוא נפטר באיראן בגיל שנה מדלקת ריאות) ועוד 2 אחיות שנולדו בישראל – שושנה ותקווה. 

חייתי באיראן עד גיל 3 ולכן אן לי זכרונות משם אך מסיפורים שסיפרו לי הבנתי שגרנו בחצר והיו שם שכנים "גוי של שבת" כלומר שהוריי נעזרו בהם לחמם את האוכל בשבת. הייתה שכנות יפה בין היהודים לאיראנים, היו ליהודים יחסים טובים עם השאה של אירן (באותם ימים היה בשלטון השאה ורק אחכ חומיני).

 ב1948 שנולדה מדינת ישראל  היה אפשר בשעות מאוחרות של הלילה לקלוט ברדיו את "קול ישראל" בפרסית שקורא  ליהודים באיראן לעלות לארץ ישראל ואז אבא שלי התלהב והחליט שהוא רוצה לעלות לא"י. אמי לא כ"כ התלהבה.  אבי מכר כל מה שיכל ועלינו לא"י בשנת 1950. סבתי נשארה ורק יותר מאוחר עלתה לארץ.

כשהייתי בת 3 לקחנו אותנו לפרדס חנה שם היו אוהלים. בחורף האוהלים היו נרטבים ונעים ברוח. המיטות היו נרטבות, היה בוץ מכל עבר ושלוליות. משם פינו אותנו למעברה בקדימה- שם אני זוכרת דירה עם חדר 1 ומטבח. כשהייתי בת 5 הלכתי עם יעקב לגן. זה היה גן רב גילאי-היינו לומדים יחד ילדים מכל מיני גילאים  הגננת אמרה שאי אפשר לקרוא לי סולטאן כי ע"פ דרישה של ראש הממשלה דאז דויד בן גוריון על כולם להקרא בשמות עבריים ולכן קראה לי חנה ולאחי יעקב. סבתי מצד אבי שבאה יום אחד לבקר אותנו בגן שמעה שקוראים לי בשם חנה ולא הסכימה לכך מאחר ויש לה אחות בשם זה (אצלנו לא נהוג לקרוא בשם של אדם חי) ואמרה לגננת לבחור שם אחר אז הגננת בחרה בשם רות.  מהגן הזה במיוחד אני זוכרת שבימי שישי היו מחלקים לנו עוגה ועד היום אני זוכרת כמה זה היה טעים וכמה היינו מחכים ליום הזה.

לכל בני משפחתי גם החליפו את השם לאמי קראו טובה ולאבי יוסף (שמות האחיות נכתב כבר למעלה).

בכיתה א למדתי בכיתה שהיא גם רב גילאים (א עד ג). אני זוכרת שהייתה לי מורה בשם הדסה שגרה ביישוב קדימה ובא שלה היה מוכר ביישוב חלב עם עגלה וחמור. נשים היו באות עם כדים לקנות ממנו חלב.

כשהייתי בת 9 עברנו לשכונת התקווה. למדתי בבי"ס ממלכתי דתי עד כיתה ח.

בגיל 14 למדתי בתיכון מקצועי במשך שנה אחת. לא היו לי התנאים להשאר בבית וללמוד והעדפתי לצאת לעבוד-הייתי קונה לעצמי בגדים ונעלים כי הוריי לא יכלו לתת לי. הייתי שוטפת מדרגות ועושה משק בית ואח"כ גם טיפלתי בילדים. בתיכון הכרתי חברה בשם אורית (עד היום אנו בקשר טוב) וביחד הלכנו למועדון מפאי שם היינו רוקדים ריקודי עם,יוצאים לטיולים עם מדריך ועוד. פעם בשבוע היינו הולכים למועדון חירות ביפו ללמוד אנגלית ושם פגשתי את בעלי לעתיד אברהם קלו. הוא היה איש צבא קבע רציני ויפה ממוצא בולגרי. אחרי כמה פעמים שהתראנו במועדון יצאנו ביחד לקולנוע מוגרבי לראות סרט. אחרי שנה ורבע התחתנו  (4/6/1968 ) ב"פינת החייל" ביפו ת"א עם רב צבאי. גרנו בדירה קטנה ביפו ת"א. קרוב יחסית להורים שלו.

ביוני 1969 נולדה בתי הבכורה אסתר (נקראה כך על שם חמתי) ובמאי 1970 נולדה בתי השנייה נטלי (קראתי לה כך כי הערצתי את השחקנית נטלי ווד). בעלי לא היה הרבה בבית,הוא שירת בשטחים (ימית,סיני,מעלה אפריים ורפיח) ולא היה הרבה בבית. אני גידלתי את הילדים ונשארתי בבית. בפברואר 1976 נולד בני משה (על שם חמי) . ביולי 1979 קנינו בית בהוד השרון. אז הייתי שומרת על ילדים אצלי בבית.

ביוני 1981 נולד בני עדיאל (עדי)על שם אבי שבדיוק נפטר.כשעדי גדל  אני מצאתי עבודה בפנימיה בהוד השרון כמטפלת בילדים בהמשך עברתי תפקיד למטפלת רפואית והייתי אחראית על נושא הבריאות של הילדים (לקחת לטיפולים רפואיים,לקבוע תורים וכ"ו).

ב1993 היה פרוייקט של "חבר" לבניית בתים בראש העין לפורשי צהל ונרשמנו לפרוייקט ועברנו לגור בראש העין בגבעת טל. הבנות התחתנו (אחת התגרשה), והן גרות גם בראש העין.בן אחד התחתן וגר בהוד השרון והצעיר חזר לגור איתנו.  יש לנו 6 נכדים שבאים לבקר אותנו ואנחנו עושים ארוחות שישי ביחד כל שבועיים.  אני ובעלי שנינו בפנסיה, מטפלים בגינה, יוצאים ביחד לטיולים (בארץ ובחו"ל),הולכים לחוגים, הצגות ועוד.

הסיפור של סבא אבי

הסיפור של סבא אבי

נולדתי בבולגריה בעיר קוסטנטיב לתוך מלחמת העולם השנייה.

נולדתי (נולד בתוך הבית) שאבא שלי (משה) היה במחנה עבודה. גרתי עם אמא שלי (אסתר) מחוץ לעיר הבירה, אחרי שגירשו אותנו ממנה בעקבות המלחמה.

 היינו שם שנתיים ואחר כך וחזרתי חזרה לעיר הבירה (סופיה). הייתי בסופיה עוד 4 שנים ובגיל שש עליתי לארץ.

לארץ הגיענו ב49 זו הייתה עלייה גדולה מבולגריה של 50,000 יהודים .שתי אוניות עם 9 קומות . אני זוכר שאנחנו לנו בקומה השמינית. לא הייתה אז מעלית והירידה לסיפון הייתה עם סולם חבלים. בעצם את רוב שעות היום בילינו בסיפון. עלינו לקומה שמינית רק בכדי לישון או לאכול.

בקומה שבה ישנו הכל היה בחלל פתוח – היו מחיצות שהפרידו בין משפחה למשפחה. ישנו על הרצפה. עלינו 5 נפשות ההורים שלי אני ואחי והסבתא מצד אימי.

הגענו לארץ וגרנו במעברה בפרדס חנה.  במעברה ישנו באוהלים. אני זוכר זו הייתה תקופה של חורף והיה גשום מאוד המים הגיעו עד לגובה המיטה

היינו שבועיים במעברה ואז שלחנו אותנו לטבריה.  בטבריה כבר קיבלנו דירה והינו משלמים כל פעם סכום לטובת "דמי מפתח".

גרנו בטבריה במשך שלוש שנים שם למדתי כיתה א,ב,ג.

לא ידעתי את השפה העברית ובאותה תקופה היה קשה מאוד להתאקלם.

לא היינו רגילים לקיץ בארץ כי אצלנו תמיד היה קר וחורף.

היה מאוד כיף לחיות בטבריה אבל התגעגענו לכל המשפחה שהתמקמה ביפו.

אחרי שלוש שנים עברנו ליפו. ביפו לא היה לנו בית אז גרנו עם סבתא שלי, הבית של הסבתא היה מאוד קטן ובעקבות זה הוספנו לבית עוד תוספת קטנה, עוד חדר. כול המשפחה גרה בתוך הבית של הסבתא.

את הבר מצווה שלי חגגתי בארץ חגגתי בר מצווה פעמיים פעם אחת בגיל שלוש עשרה, ופעם אחת עם ניצולי השואה לפני מספר שנים. את המסיבה של הבר מצווה אני לא זוכר אם היא התקיימה אוו לא התקיימה. 

 בתל אביב למדתי תיכון ולמדתי מכונאות רכב. בגיל שבע עשרה התגייסתי לצבא, בצבא הייתי מכונאי טנקים.

 בעקבות זה שלמדתי מכונאות רכב שלחו אותי לקורס במשך חצי שנה ואחרי חצי שנה שלחו אותי להיות מכונאי טנקים. שלחו אותי לבסיס בית ספר לשריון ובבית ספר הייתי חייל. בזמן השירות רציתי להתקדם בדרגה כדי לקבל עוד קצת שכר ועשו לי מבחן: גרמו לתקלה בטנק ואני הייתי צרך לפתור אותה. הייתי ממש קטן (נמוך קומה) אז נכנסתי  לתוך המנוע של הטנק ואחר כך שמעתי רעש וראיתי שמישהו סגר את המכסה של המנוע ורצה להניע את הטנק. אני לא נבהלתי ומיד ניתקתי את הצינור של הדלק כדי שאני לא ייחנק למוות בתוך המנוע, אז באו לבדוק מה קרה וראו אותי יוצא מתוך המנוע.   

אחרי שלוש שנים בצבא חתמתי קבע והייתי חייל בקבע במשך שלוש עשרה שנה.

 נלחמתי במלחמת ששת הימים ושלחו אותי ואת הפלוגה שלי לסיני. יצאתי בסיני לקורס קצינים במשך חצי שנה. אחר כך השאירו אותי בסיני ואחרי חצי שנה החזירו אותי לפלוגה שבה שרתתי כחייל, והחזירו אותי לפלוגה כמ"פ שזה מפקד הפלוגה.

אני זוכר במלחמת ששת הימים , הייתי ראש צוות החילוץ, והקפיצו אותנו.  כי טנק של כוחותינו נפל בקסטל של ירושלים והיינו צריכים לחלץ אותו. ראיתי שהיו אנשים בתוך הטנק אבל הם לא נפגעו עבדנו במשך יום ולילה עד שהצלחנו לחלץ את הטנק

הייתי בפלוגה שנתיים ואחר כך החזירו אותי לסיני אחר כך החלטתי להשתחרר ולצאת לפנסיה.

את אשתי הכרתי בצבא באחת המועדונים. אני הייתי במועדון אחד והיא באחר. במועדונים לימדו אנגלית וקבוצה מהמועדון שלהם באו למועדון שלנו והכרנו דרך חברה שלה שהכירה ביננו ושנה אחר כך התחתנו.

החתונה שלי הייתה חתונה צבאית היה רב צבאי וכול החברים שלי באו עם מדים כי הם היו בכוננות צבאית. אחרי החתונה קיבלתי שבוע לירח דבש ויצאנו לירח דבש בחיפה ואחרי ששנינו השתחררנו קנינו בית ביפו שנה אחרי זה (1969) נולדה הבת הראשונה שלי אתי ושנה אחר כך (1970) נולדה הבת השנייה נטלי בשנת 1976 נולד הבן הראשון שלי משה. ובשנת 1979 החלטנו לעבור מיפו כי הבית התחיל להיות קטן עברנו לבית בהוד השרון. ובשנת1981 נולד הבן השני שלי עדי, גרנו בהוד השרון במשך 12 שנה. ואחר כך קיבלנו חוברת מהצבא של מעבר אל ראש העין, באנו לראות את ראש העין וראינו רק סלעים ואבנים. אמרו לנו תקנו בית בראש העין (שהיה אז בבניה) ואם לא תרצו תקבלו את הכסף חזרה, נרשמנו ברשימה של הקונים אחר כך זכינו בהגרלה וקיבלנו חצר ומגרש לפי הגודל שבחרנו. 

האחים שלי

שמות פרטיים: אורי וזוהר
שם משפחה: אשכנזי
תאריך לידה: 13.11.2007
שם אב: רן
שם אם: רונית
מספר אחים: 1
גדלים ביבנה
שם הגן שלהם: גומא
תחביבים: לשחק עם חברים לראות טלוויזיה ולבנות בלגו

אבא שלי

שם פרטי: רן
שם משפחה: אשכנזי
תאריך לידה: 26.2.69
שם אב: אהרון
שם אם: שרה
בית חולים בו נולד: בלינסון בפתח תקווה
מספר אחים: 1
גדל בפתח תקווה
בית ספר תיכון בו למד: בן גוריון
למד במכללת שן קר ברמת גן
מקום עבודה כיום: אינטל קריית גת
חוויה מהילדות: ליד הבית של אבא שלי בפתח תקווה היה הרבה פרדסים ובתוך הפרדסים היו בריכות השקייה גדולות.
אז אבא שלי נהג לעשות מלחמת תפוזים ולשחות בבריכות ההשקייה יום אחד חבר של אבא שלי הביא את החמור שלו לפרדסים והוא ביחד עם אבא וחבר שלו בבירכות
שירת בגדוד 74 (שרון) ברמת הגולן
חוויה מהצבא: שאבא שלי התחיל את הצבא בחודש הראשון עשו לו מסדר לילה והריצו אותו ואת הגדוד שלו.
הם רצו ורצו ורצו אחרי הרבה ריצות אבא שלי התעייף ונהיה צמא הוא התעלף ושבר את הלסת וישב חצי שנה בבית.
חוויה שעיצבה את אבא שלי: היה בן עשרים היה לו מלא אופנועים הוא ואבא שלו עבדו ושיפצו את האופנועים חוויה זו לימדה את אבא שלי לעבוד מסודר ומדויק עם מכונות שזו גם העבודה שלו כיום.