הסיפור של סבא אבי
נולדתי בבולגריה בעיר
קוסטנטיב לתוך מלחמת העולם השנייה.
נולדתי (נולד בתוך
הבית) שאבא שלי (משה) היה במחנה עבודה. גרתי עם אמא שלי (אסתר) מחוץ לעיר הבירה,
אחרי שגירשו אותנו ממנה בעקבות המלחמה.
היינו שם שנתיים ואחר כך וחזרתי חזרה לעיר הבירה
(סופיה). הייתי בסופיה עוד 4 שנים ובגיל שש עליתי לארץ.
לארץ הגיענו ב49 זו
הייתה עלייה גדולה מבולגריה של 50,000 יהודים .שתי אוניות עם 9 קומות . אני זוכר
שאנחנו לנו בקומה השמינית. לא הייתה אז מעלית והירידה לסיפון הייתה עם סולם חבלים.
בעצם את רוב שעות היום בילינו בסיפון. עלינו לקומה שמינית רק בכדי לישון או לאכול.
בקומה שבה ישנו הכל
היה בחלל פתוח – היו מחיצות שהפרידו בין משפחה למשפחה. ישנו על הרצפה. עלינו 5
נפשות ההורים שלי אני ואחי והסבתא מצד אימי.
הגענו לארץ וגרנו
במעברה בפרדס חנה. במעברה ישנו באוהלים.
אני זוכר זו הייתה תקופה של חורף והיה גשום מאוד המים הגיעו עד לגובה המיטה
היינו שבועיים במעברה
ואז שלחנו אותנו לטבריה. בטבריה כבר
קיבלנו דירה והינו משלמים כל פעם סכום לטובת "דמי מפתח".
גרנו בטבריה במשך
שלוש שנים שם למדתי כיתה א,ב,ג.
לא ידעתי את השפה
העברית ובאותה תקופה היה קשה מאוד להתאקלם.
לא היינו רגילים לקיץ
בארץ כי אצלנו תמיד היה קר וחורף.
היה מאוד כיף לחיות
בטבריה אבל התגעגענו לכל המשפחה שהתמקמה ביפו.
אחרי שלוש שנים עברנו
ליפו. ביפו לא היה לנו בית אז גרנו עם סבתא שלי, הבית של הסבתא היה מאוד קטן
ובעקבות זה הוספנו לבית עוד תוספת קטנה, עוד חדר. כול המשפחה גרה בתוך הבית של
הסבתא.
את הבר מצווה שלי
חגגתי בארץ חגגתי בר מצווה פעמיים פעם אחת בגיל שלוש עשרה, ופעם אחת עם ניצולי
השואה לפני מספר שנים. את המסיבה של הבר מצווה אני לא זוכר אם היא התקיימה אוו לא
התקיימה.
בעקבות זה שלמדתי מכונאות רכב שלחו אותי לקורס במשך
חצי שנה ואחרי חצי שנה שלחו אותי להיות מכונאי טנקים. שלחו אותי לבסיס בית ספר
לשריון ובבית ספר הייתי חייל. בזמן השירות רציתי להתקדם בדרגה כדי לקבל עוד קצת
שכר ועשו לי מבחן: גרמו לתקלה בטנק ואני הייתי צרך לפתור אותה. הייתי ממש קטן
(נמוך קומה) אז נכנסתי לתוך המנוע של הטנק
ואחר כך שמעתי רעש וראיתי שמישהו סגר את המכסה של המנוע ורצה להניע את הטנק. אני
לא נבהלתי ומיד ניתקתי את הצינור של הדלק כדי שאני לא ייחנק למוות בתוך המנוע, אז
באו לבדוק מה קרה וראו אותי יוצא מתוך המנוע.
אחרי שלוש שנים בצבא
חתמתי קבע והייתי חייל בקבע במשך שלוש עשרה שנה.
נלחמתי במלחמת ששת הימים ושלחו אותי ואת הפלוגה
שלי לסיני. יצאתי בסיני לקורס קצינים במשך חצי שנה. אחר כך השאירו אותי בסיני
ואחרי חצי שנה החזירו אותי לפלוגה שבה שרתתי כחייל, והחזירו אותי לפלוגה כמ"פ
שזה מפקד הפלוגה.
אני זוכר במלחמת ששת
הימים , הייתי ראש צוות החילוץ, והקפיצו אותנו.
כי טנק של כוחותינו נפל בקסטל של ירושלים והיינו צריכים לחלץ אותו. ראיתי
שהיו אנשים בתוך הטנק אבל הם לא נפגעו עבדנו במשך יום ולילה עד שהצלחנו לחלץ את
הטנק
הייתי בפלוגה שנתיים
ואחר כך החזירו אותי לסיני אחר כך החלטתי להשתחרר ולצאת לפנסיה.
את אשתי הכרתי בצבא
באחת המועדונים. אני הייתי במועדון אחד והיא באחר. במועדונים לימדו אנגלית וקבוצה
מהמועדון שלהם באו למועדון שלנו והכרנו דרך חברה שלה שהכירה ביננו ושנה אחר כך
התחתנו.
החתונה שלי הייתה
חתונה צבאית היה רב צבאי וכול החברים שלי באו עם מדים כי הם היו בכוננות צבאית.
אחרי החתונה קיבלתי שבוע לירח דבש ויצאנו לירח דבש בחיפה ואחרי ששנינו השתחררנו
קנינו בית ביפו שנה אחרי זה (1969) נולדה הבת הראשונה שלי אתי ושנה אחר כך (1970)
נולדה הבת השנייה נטלי בשנת 1976 נולד הבן הראשון שלי משה. ובשנת 1979 החלטנו
לעבור מיפו כי הבית התחיל להיות קטן עברנו לבית בהוד השרון. ובשנת1981 נולד הבן
השני שלי עדי, גרנו בהוד השרון במשך 12 שנה. ואחר כך קיבלנו חוברת מהצבא של מעבר
אל ראש העין, באנו לראות את ראש העין וראינו רק סלעים ואבנים. אמרו לנו תקנו בית
בראש העין (שהיה אז בבניה) ואם לא תרצו תקבלו את הכסף חזרה, נרשמנו ברשימה של
הקונים אחר כך זכינו בהגרלה וקיבלנו חצר ומגרש לפי הגודל שבחרנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה